ניר טויב (26 בינואר 1965 – 5 בפברואר 2013)
היה יוצר ובמאי סרטים דוקומנטריים.
במהלך חייו יצר כ-40 סרטי תעודה, בהם הביא לצופים את המציאות בישראל על כל גווניה. ברבים מסרטיו הציג טויב פרשות ציבוריות וביטחוניות שנויות במחלוקת במבט ביקורתי בלתי-מתפשר. סרטיו של טויב הוקרנו בפסטיבלים ברחבי העולם וזכו בפרסים בישראל ומחוצה לה.
״בתוך חמימות ההערצה לאנשי הצללים המציינים בחשאי פעולות נועזות שיום אחד יסופר בהן, נשכחים אנשי האור…טויב האיר בסרטיו באופן חושפני וביקורתי כמה מן הפרשות הצבאיות המעצבות את חיינו – את רשומון הקרב בחווה הסינית, הפצצת הכור העיראקי ומלחמת לבנון השנייה. בכל סרטיו הוא ראה והבליט את היסוד האנושי מול המבנה המערכתי… חברה שגומלת למיטיבים עימה מבטאת את הוקרתה בקריאת רחובות על שמם. לטויב, אם כך, ראוי להקצות שדרה – רחבה, פתוחה ופונה אל המקום שממנו זורחת השמש"
— איש האור, חנוך מרמרי, העין השביעית, 6 בפברואר 2013
״טויב הוא במאי מחונן, איש רגיש וליברלי, ואילו הישראליות, בין אם נקבל את יסודותיה הרעיוניים ובין אם נדחה אותם, היא נחלת כולנו, ולכן אין מנוס מזעזוע ומסערה ציבורית. תעשיית התדמיות של משרד הביטחון ושל צה"ל על כל המיתוסים הכרוכים בהצלחתה, מקבלת סנוקרת אדירה מטויב. דרכו של קולנוע תיעודי היא להמחיש עובדות ותמונות, ולהנחיל אותן לציבור לא רק מבחינה אינטלקטואלית אלא גם אמוציונאלית. מנקודת ראות זו, טויב עשה מלאכה מושלמת שתעזור לא רק לנו, אלא גם לזרים ברחבי העולם, להבין מה בעצם מתרחש כאן״
— חיים ברעם, הגדה השמאלית, ב-20 בדצמבר, 2007
"ניר היה מהיוצרים הדוקומנטריים היותר נחושים שלנו, במובן שהוא עמד מול הר מאוד קשה לטיפוס, ובסופו של דבר כבש אותו שוב ושוב"
— רינו צרור, הארץ
טויב נפטר בגיל 48 מסרטן ונקבר בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה בכפר סבא.
השאיר אחריו את אשתו האהובה גלית, שלושה ילדים – מיכאל, אלה ועומר, הורים, אחות ואח.
